המיתוס על הגֶנים

למה, אם יש כל כך הרבה בלוגים ו"עייצעס" ואתרים ומגזינים על סדר, למה עדיין יש כל כך הרבה בתים מבולגנים?!
למה עדיין יש מליוני נשים מיואשות שעסוקות בהלקאה עצמית – "למה רק אני לא מצליחה לסדר?"
ועוד יותר גרוע – "למה אני כשלון חרוץ בחינוך הילדים לסדר?"
למה, עם כל המידע, עוד יש מליוני נשים בעולם שבטוחות ש"או שנולדת עם זה או שאין לך תקווה"?!

בבית שבו גדלתי
גדלתי כקטנה בבית של שלושה ילדים בדירה די מרווחת. אז למרות שבהחלט פה ושם יכל להיווצר בלגן, בסך הכל היה נקי ומסודר.
בשנות ילדותי הייתה עוזרת פעמיים בשבוע, והנכדים התחילו להגיע רק כשהייתי כבר בחורה בת 17.

מאז שנישאתי, והחלום שלי ללדת כל שנה התגשם, התחלתי במרדף אחרי חלום חדש –
חלום מציאת התשובה למסתורין הגדול – "במה ההרכב הגנטי של הנשים עם הבית המפוקסס שונה משלי?"
האם באמת אני מוצלחת ומוכשרת בכל תחום (בעיקר בתחום הענווה…) ורק בעניין הסדר, הכשרון דילג עליי?

בחיפוש אחר התשובה
לא הסתפקתי במשך השנים רק בשאלה מנקרת –
שנים אני מנהלת יומן שאני קוראת לו "באלעבוסטע", וקוראת בשקיקה פחות או יותר כל מאמר על סדר וארגון.
שאלתי מאות נשים מסודרות,
ביקרתי באינספור בתים
ויש לי הרבה מאד תובנות.
אבל אחת היא העיקרית והמשמעותית מכולן –
ניפוץ המיתוס הגדול מכולם והכושל מכולם.
מדובר במיתוס הגדול מכולם עם יכולת השרידה הגבוה ביותר.
מליוני כשלונות לא הצליחו לנפץ אותו והוא כתוב ושודר ומצולם על כל במה.
שכנעו אותנו בו במשך כל חיינו הבוגרים (והמבולגנים).
ולא משנה שזה פשוט לא עובד (מליוני בתים כבר אמרתי…?).

המיתוס על הפתרון שלא פותר –
אם תשאלו כל אישה שמנסה לעשות סדר מה העצה הרווחת ביותר (שלא עובדת אצלה כמו אצל מליוני אחרות)?
"קודם כל תתחילו בפינוי חפצים מיותרים מהבית…",
"לא ללכת לישון לפני שזורקים 10 חפצים…",
"תעברו מחדר לחדר ותגעו בכל חפץ ותראו אם הוא עושה אתכם מאושרים…" טוב…"

אני לא באה לזלזל בשיטות האלו, במיוחד כשאני הראשונה שמאמינה ויודעת שעודף חפצים מיותרים (הדגש על מיותרים!) הוא מקור לבלגן.
אבל סטטיסטית, שאני, ועוד מליוני נשים שמענו ולא הצלחנו ליישם ועדיין שתיים מכל 3 נשים מרגישה מתוסכלת ומרגישה פגיעה בביטחון העצמי ובערך העצמי שלה כתוצאה מאי-סדר. (גם, ואולי בעיקר כשמודבר בנשים חכמות, מוכשרות ומצליחות מאוד בתחומים אחרים בחייהן…, כולל כושר ארגון וסדר של המשרד או החברה בה הן עובדות).

אולי, אולי הגיע הזמן לערער את האמונה (המייאשת) שהתקבעה ש"כדי שיהיה סדר, דבר ראשון צריך לפנות"? אני מציעה לחשוב מחדש, כי אצל מליוני נשים זה פשוט לא עובד!

הופכים את העניין על הראש
החיים מירוץ והתפטרות מחפצים, במיוחד מתוך בית חי ושוקק (ומבולגן) זאת לא משימה קלה. את לא יכולה להתפטר מבגדי תינוקות לקיץ עד שלא תעברי על כולם לוודא שיש לך במה להתחיל את העונה הבאה, אבל במירוץ החיים עד שאת מרכזת את כל כל כל בגדי הקיץ מכל המקומות ומהכביסה, כבר יצאה לך כל הרוח מהמפרשים ומהמבצע…
ברור שצריך להיפטר מחפצים מיותרים, אבל אולי עד היום ניגשו אל זה בצורה שפחות מתאימה למליוני נשים? לא, הן לאו דווקא הנשים שצריכות טיפול רגשי כדי להיפטר מחפצים, והן לאו דווקא אגרניות כרוניות, ולאו דווקא מבולגנות או מלוכלכות או סובלות מהפרעת קשב וריכוז או הפרעה בתפקודי ניהול.

מה גיליתי בביקורי אצל אינספור בתים
אחרי שבדקתי וראיתי באמת אינספור(!) בתים מסודרים – כאלו עם מעט חפצים וגם כאלו עם הרבה חפצים, עם משפחות קטנות ומשפחות מבורכות בהרבה ילדים ובהרבה נכדים – ראיתי שכולן, בלי לשים לב, או אולי במודע, מיישמים את מה שזיקקתי לשיטה: שיטת "בית-חדר-מיטה".
אז כן, שמעתן וקראתן אלף פעמים שצריך "בית" לכל דבר בבית, אבל זה גם מסוג העוולות ששייכות לאותה קטגוריה של "תתפטרו כל יום מ 10 פריטים" –
מה?
מאיפה אני אמורה להתחיל?
ומרוב שזה גדול ומטביע, חוזרים לנקודת ההתחלה….

השיטה שלא מחייבת "או הכול או כלום"
היפה בתהליך שהגעתי אליו הוא, שהוא לא מחייב שום שינוי מערכתי, אלא כל צעד יש לו השלכה משמעותית.
זה לא – "או הכול או כלום".
זה כן – "מה שתבצעי – יהיה לתמיד".
ממש לתמיד.
שוב לא יחזור הבלגן לאותו חלק שעשית.
זה לא כרוך במיונים דרמטיים או רגשיים, אלא במיונים שייקרו מאליהם.
ובמבט לאחור תגלי שזרקת הרבה יותר מ-10 חפצים ביום, ואפילו לא הרגשת – כי זה יהיה טבעי מתוך הביצוע.

תגלי שאת לא כישלון, ולהפתעתך – גם הילדים
המדהים בכל הדבר הזה הוא שפתאום תגלי שאת דווקא מוצלחת בסדר וארגון (כמו שפעם פעם חשבת) ואת גם לא "לא יוצלחית" בחינוך הילדים לסדר.
מצפה לך תדהמה (אין לי מילה אחרת) מהשינוי בתפקוד של הילדים בעניין סדר!

אני מבטיחה לעשות את זה איתכן צעד אחרי צעד, ולקשר אתכן לכל החומרים הדרושים כדי לבצע. ובשינוי של אלפי בתים בישראל לטובה – ובעיקר בהחזרת הביטחון והערך העצמי לנשות ישראל – יהיה שכרי.

אם אתן מוכנות, בפוסט הבא אתן לכן את היסודות ונקפוץ מיד למים!